הקניין
מספרת יעלה:
ביקשתי מרמי הבן שלי לצאת לקניות,
לחם, חלב, ביצים, ירקות.
עשיתי מה שרשמת, חגית.
בדקתי מלאי, הכנתי רשימה.
רמי התגלגל למטה למרכז המסחרי
אל הסופר הקרוב.
לאחר כחצי שעה הוא חזר עם שקיות עמוסות.
הרמתי חצי גבה אל מול החיוך החמוד שלו.
ואז הוא אמר:
הבאתי חטיפים שיהיה חמוד בבית
והבאתי שתי גבינות אחת עם שום ושניה עם זיתים.
הוא ראה את הגבה המורמת והוסיף:
את שלחת אותי… את יודעת שזה ככה אצלי.
והוא צודק. תמיד הוא אוהב להוסיף דברים
שלא אמרתי. אז מה את אומרת חגית?”
בלי לקחת צד בעניין,
כמו בהרבה תחומים בחיים
חשובה ההתאמה.
כי אם רמי מרגיש “כיף” לקנות
וגם כשיש לו רשימה
הוא קונה בלי חשבון,
או שהוא למשל,
בעל אופי עצמאי
ופחות מציית להוראות,
אז עדיף שבפעם הבאה
מישהו אחר יצא לקניות.
זו משוואה פשוטה
וממש לא צריך להיכנס
לפרטים ולא להאשמות.
פשוט חשוב לעשות התאמות.
ואם יודעים שלמשל דינה
מבצעת תפקידים ושליחויות
בדיוק לפי ההוראות,
אז יש סיכוי טוב שהיא תתאים יותר
כי תתאים את הקניה לרשימות.
אז, נכון שהפתרון האמיתי הוא
שליטה ואיזון של הקניות שלנו.
רק שחשוב שלא נעמיד את עצמינו
בקשיים גדולים יותר וטבעיים
מול אופי, תכונות ואופן קבלת החלטות
ונתאים את ה”קניין” המשפחתי
שנכון לנו לקניה הספציפית.
כך גם נעשה קניה מושכלת,
לא נחרוג מהתקציב ומהרשימה
ולא נרים גבה בסוף הקניה.
אז אם נסכם את התובנות על “קניות”
מהפוסטים הנוספים (ממליצה לקרוא):
1. בדיקת מלאי
2. עריכת רשימה
3. התאמת אמצעי התשלום
4. התאמת הקניין המיטבי
אז בהצלחה רבה,
תיישמו את הכללים
ותצאו יותר עשירים ומאושרים.
