אלימות כלכלית- חלק ב’! יש מה לעשות?!

מספרת יעלה: ביקשתי מרמי הבן שלי לצאת לקניות, לחם, חלב, ביצים, ירקות. עשיתי מה שרשמת, חגית. בדקתי מלאי, הכנתי רשימה. רמי התגלגל למטה למרכז המסחרי אל הסופר הקרוב. לאחר כחצי שעה הוא חזר עם שקיות עמוסות. הרמתי חצי גבה אל מול החיוך החמוד שלו. ואז הוא אמר: הבאתי חטיפים שיהיה חמוד בבית והבאתי שתי גבינות…

נושא הפוסט הזה הוא בדיוק מה שרשמתי בכותרת: מותר לומר לא! ויותר מכך, לפעמים צריך לומר לא ואפילו בימים אלו, כשרובינו בתקופה של חופשה. גם בניהול החופשה חשוב לזכור שגבול מעניק חופש אמיתי ויוצר לנו מקום בו נוכל לנפוש, להתאוורר בנינוחות אמיתית מבלי שנצטרך לאחר החופש (והחגים הבאים אחריהם לטובה…) לעמול, לדאוג, להתחרט. היכולת שלנו…

סימה מספרת: כשלקחנו את ההלוואה הראשונה למחיה היו לנו פרפורי בטן נוראים. ולא רק באותו היום אלא גם בימים שלפני. זו הייתה הרגשה נוראית. הרגשה של סוף העולם. כי באמת נתקלנו בבעיה זמנית וההכנסה שלנו ירדה נוראות. אז לקחנו את ההלוואה מהבנק ואפילו בתנאים טובים וממש הבטחנו לעצמינו ששוב זה לא יקרה ועד החודש הבא…

בפוסט “פשוט התרגלתי” שמדבר על הלוואות שנלקחות על מנת לכסות הוצאות שוטפות של הבית כמו: מזון, חשמל, מים וכדומה. שמענו את סיפורה של סימה (שם בדוי ולמי שלא קרא מומלץ לחזור ולקרוא!) סימה הייתה באדישות מול המצב ובהלוואה השלישית כבר לא הרגישה שום פרפור. כעת אני רוצה לשקף לכם את סיפורה של שולמית מה שבדרך…

סיפור אמיתי הפרטים שונו – לא תוכלו לזהות! נטע-לי (שם בדוי) ישבה מולי והביטה קדימה. “את יודעת שאני לא אוכל לשלם לך בלי שהוא ידע”- היא אמרה “אני יודעת” – אמרתי לה. כבר דיברנו על זה וזה בסדר. “ואיך הייתה הדרך לכאן?”- שאלתי מתעניינת כמו אצל כולם. “הדרך הייתה סבבה”- אמרה נטע-לי “הרי אוטו מודל…

בפוסט הזה נדבר על הקטע שאחרי הרשימה (קראתם את הפוסט על הרשימה? ממליצה!) ואחרי שהמוצרים שבחרתם נמצאים בעגלה. כשאתם נמצאים ממש בקופה. איך אתם מרגישים כשאתם עומדים בקופה? לחץ (האם כרטיס האשראי יעבור?) שמחה (איזה כיף עוד מעט המוצרים יהיו שלי) הרהור (האם יישאר לי עודף מהמזומן או אצטרך לוותר על מוצרים?) יש עוד הרבה…